שלוש מדינות אליהן היית רוצה לנסוע ו-מדוע?
זו השאלה שהונחה על שולחני הבוקר.

כשהתחלתי לכתוב, הספקתי לכתוב רק את המילה הראשונה בכותרת: "שלוש" מהמשפט:
מני שלוש מדינות שהיית רוצה לבקר בהן, ומדוע?,
ומייד התחלתי להמהם את שירם של תלמה אליגון רוז ומוני אמריליו הזכור לי במיוחד בביצועה של חוה אלברשטיין, שלוש אהבותי.

שלוש אהבותי
חוה אלברשטיין
מילים: תלמה אליגון רוז
לחן: מוני אמריליו

שלוש היו תמיד אהבותי
שלוש הן לא יותר מדי
אהבתי שיר ישן וים כחול
אהבתי אותך מכל.

ככה, בפשטות מצרפת המשוררת שלושה דברים שתמיד אהבה.

ואני – חוזרת למשפט הנושא שלי – 3 מדינות שאליהן ארצה לנסוע – מככככככככללל 191 מדינות העולם הגדול.(על פי האו"ם. לא כולל מדינת הוותיקן)

אז…הייתי רוצה להגיע לברית המועצות.
לאותן ערים "קלאסיות" – מוסקבה-לנינגרד-סנט פטרסבורג ואחרות,
על שלל המנומנטים שבהן, כנסיות הבצלים הזהובות, אולמות הבלט וההיכלים.
"אמא רוסיה" – מולדתה של להקת הצבא האדום וערש הבלט הקלאסי.
הייתי חוזרת אל חלומות ימי ילדותי על אולמות הבולשוי והופעות הלהקה המפורסמת מימים עברו
– או שאולי לחלומות ימי נערותי ולראות דווקא את להקות הפולקלור העממי
המביאות איתן שפע של ריקודי ושירי העמים השונים אשר הרכיבו בזמנו את ברית המועצות.

המסע שלי לרוסיה יהיה כמובן – בשיא בחורף
כדי שאוכל להגיע למחוז חפצי על המגלשה כמו שצולם בסרט ד"ר ז'יוואגו.
בן זוגי למזחלת יהיה מיכאל ברישניקוב שיראה בדיוק
כפי שצולם בסרט לילות לבנים רוקד לשירו של ולדימיר ויסוצקי.

המדינה הבאה אליה הייתי נוסעת – ברזיל.
ארץ הסמבה. ארץ הקרנבל. על חופיה הלבנים. שלל קולותיה, צליליה, ריקודיה
והנה במפתיע – תמונתה של כרמן מירנדה עולה וצפה בדמיוני.
לא ממש הכרתי אותה, את כרמן מירנדה, אך כילדה שמעתי רבות שמזכירים את שמה.
זה היה בימים שהריקוד היה העיקר והביגוד היה משני.
ימי רקדנים ורקדניות מוכשרים מאין כמותם.
כשגדלתי – נהגתי לשבת לצפות ברוב סרטי הריקוד הישנים.
שעות רבות בלעו עיני את הסרטים הישנים, רובם בשחור-לבן.
הנעימות שם מלטפות ומסתחררות ועולות ויורדות…והנה היא – כרמן מירנדה האחת והיחידה.

או אולי הייתי ממשיכה לארגנטינה?? …
ושם מוצאת לי את ה-מקום
שבו מנגנים עדיין על אקורדיון ישן את נעימותיו של
אסטור פיאצולה ובדיוק שם, במועדון ההוא
היה ממתין לי ה-רקדן ה-מושלם עבורי
שהיה אוסף אותי אל זרועותיו ל-ריקוד טנגו ארגנטיני סוער.

ומשם, הכיוון מאוד ברור לי הייתי נוסעת… מזרחה.
אחרי שנסעתי צפונה וגם דרומה – נשאר לי לפנות מזרחה.

השאלה שלי עכשיו תהייה: מזרחה "קרוב" – לסרילנקה? "גן עדן" כפי שמכנה אותה חברתי סיגי
או מזרחה רחוק יותר – לאוסטרליה? לבקר את בנות מקלאוד והשכנים בחווה שבערבה האוסטרלית.

תראו, תראו !!

אני צוחקת לעצמי.
נותנים לי "משימה" לכתוב על שלושה מקומות –

שלוש מדינות אליהן ארצה לנסוע
ואני כבר "מנדבת" מספר שונה – חמש לצורך העניין.
ועדיין לא ציינתי את איי גלפגוס
וגם את פרו ותרבות האינקה שלה
ולא את יפן ולא את סין ולא ולא ולא…

איזה כיף שאפשר לחלום, לדמיין, ובעזרת האינטרנט
גם לשמוע ולראות ומעט לחוות את התרבויות השונות.

ולאן מועדים פניך??

כאן, בתחתית הדף אפשר (ואפילו רצוי)להגיב,
ללחוץ Like לפירגון, לשתף חברים או להעביר הלאה למי שזקוק.
תודה!

Comments

comments

Powered by Facebook Comments