אחרי שנולדה הבת שלנו,
באותם ימים בהם הייתי מפל הורמונים מהלך, כשחוויתי (וכל מי שהיה לצידי) רגישות יתר ועיני הגירו נחלי דמעות – נתקלתי באחד מסיבובי הקניות שערכתי בסדרת ספרוני "שי קטן לXXX היקר/ה מכל".
כל ספרון שכזה הוא אסופה קצרה וארוזה היטב של כמה שירים-חיבורים-מילים שחרזו אחרים, שכל אחד עשוי להיעזר בהם (בטקסטים הכתובים) על מנת לתאר את רגשותיו הוא.
לסדרה יש מספר ספרוני שי קטנים: לאמא, לבעל, לאהבה, ולאבא.
כבר כתבתי שהייתי מוצפת הורמונים ולכן כפי הנראה לא זכרתי אז עד כמה קלה הכתיבה עלי.
בכל אופן, באותה הזדמנות בחרתי לרכוש לאב הבית הטרי ספרון "בשם" הבת.
חזרתי הביתה עם הרכישה.
ניגשתי אל שולחן הכתיבה. שלפתי עט ובמקומות המתאימים באזור ההקדשה כתבתי בהתאמה:
אבאל'ה ו-עדילי, בתךָ.
הבוקר – בעודי מנסה לאתר במגרה מיכל דיו חדש למדפסת נתקלתי בספרון.
עוד בטרם דפדפתי בו – נזכרתי בקטע שכתבתי לפני מספר שנים לרגל חג האהבה או שמא היה זה יום המשפחה.
עבורי שני המועדים הללו טובים דיים להביא שוב את הדברים שכתבתי.
ראיתי אותם היום בקניון.
הם כבר מבוגרים. אני זוכרת אותו עוד מהימים בהם היה מפורסם מאוד מאוד.
ישובים ליד שולחן בבית הקפה, זה של השירות העצמי.
הנערה שעל הדלפק הכריזה את שמו.
הוא ניגש וחזר עם המגש עמוס במאכלים שהזמינו.
הוא מתיישב לצידה.
היא – שידיה כבר אינן מאפשרות לה לאחוז דבר.
והוא – מתנהל עם עצמו כפי שהיה בעבר – אדם בעל שיעור קומה (על אף שאדם נמוך הוא).
והוא חותך את הכריך לפיסות בגודל שמתאים לילדים, משל הייתה זו שלצידו ילדה קטנה.
והוא מגיש לה מנה אחרי מנה של קוביות מזון אל פיה.
ואז הוא מחזיק עבורה את בקבוק השתייה עם קש השתייה כך שיוכל הנוזל להחליק בגרונה בקלות.
ואז הציפו הדמעות את עיניי.
ואז התחלתי לבכות.
ומתוך הדמעות, צפו ועלו שני זכרונות: האחד – תמונה
הצילום המפורסם של רובינגר שבו נראה מנחם בגין רוכן במטוס לנעול לרעייתו עליזה את הנעליים.
והשני – שיר. שירו של שלום חנוך אהבת נעוריי.
ושאלתי את עצמי: האם השיר נכתב עליהם?
כי בעצם, מתוך המסירות הגדולה הזו אפשר לראות איזו אהבה גדולה שוררת בין בני הזוג הללו – אהבה של זוגיות ארוכת שנים.
הנערה שעל הדלפק בבית הקפה הכריזה את שמי.
אספתי את ההזמנה שלי וניגשתי קלת רגליים ורטובת ריסים לחבק חזק והדוק את ילדתי ואישי, שהמתינו לי בצד.
מאחלת לכולנו – שתהייה אהבה נוכחת במחיצתנו – תמיד!!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כאן, בתחתית הדף אפשר (ואפילו רצוי) להגיב,
ללחוץ Like לפירגון, לשתף חברים או להעביר הלאה למי שזקוק.
תודה!
Comments
Powered by Facebook Comments
11 תגובות
דלגו לטופס מילוי התגובה
מקסים. גם ריסי רטובים.
תודה הילה.
הריסים שלי שוב נקיים 😉
|אייקון של נשיקה|
נשיקה בחזרה
♫
תודה לך ושתמשיך להיות לך המון המון אהבה, אלה
תודה רבה לך, אלה, על הקריאה ועל התגובה.
מקסים ומרגש איילה!
יום אהבה שמח!
רחל
תודה גם לך, רחל
הי אילה, אכן משהו יוצא דופן ומרגש…
מזכיר לי ספר שקראתי לפני שנים "היומן" לא זוכרת של מי, אולי רודיאד קיפלינג, לא הפסקתי לבכות לכל אורך הקריאה ומצד שני לא יכולתי להניח אותו מהיד, אם לא קראת – מומלץ !
ו-כן גם אם זה לא חג שלנו, צריך לנצל כל הזדמנות לשמחה ואהבה, כי הצרות באות מעצמן גם ללא הזמנה… אז יום אהבה שמח גם לך.
אפרת!
תודה על ההמלצה. אחפש את הספר.
את צודקת! יש למצל כל הזדמנות לשמחה.
חיבוק
קראתי וחזרתי וקראתי ועדדין לא הבנתי על מי נכתב השיר