פוסט זה מוקדש לרותי בר, קולגה, אמא של דני בר ז"ל
כל אישה, מרגע שהפכה להיות אם נמצאת במצב מתמיד של למידה, השתנות, ניסיונות התנהגותיים,
(בדרך כלל) הפיכת הניסיונות המוצלחים להרגלים, השתנות נוספת, ובכלל,
אני תמיד אומרת שכשאנו מציינות בחגיגה את יום ההולדת של הילד הפרטי שלנו – זו בעצם צריכה להיות מסיבת יום ההולדת שלנו.
אנחנו חייבות לאמץ לעצמנו הזדמנויות לחגוג את חגיגת האמהוּת.
אולי בתאריך ציון יום ההולדת הבא של הילדה שלך – הניחי על ראשך את הזר הפרחוני
והצטלמי עם הבת (או הבן) לכבוד יום ההולדת של אמא בת…4 או 5 או 6 או 60…
דונלד ויניקוט הגדיר את המונח אמא טובה דיה (ואני מגישה על קצה קצהו של המזלג) כאימא שמתאימה את עצמה באופן פעיל לצורכי תינוקה.
כל אמא טובה דיה good enough mom
[איזה מזל שהרשו לנו להשתמש במונח הזה, שכן לפני כן הסתובבנו מתוסכלות על כך שאין אנו אמהות מספיק טובות]
מתעצבת והופכת להיות דמות האם שהיא כתוצאה מהקשר שלה עם הילד שלה.
יחד עם הפיכתנו לאמהות – מתרחשים עוד כמה שינויים.
מצד אחד אנו מתחילות לפחד ולחשוש, לחלום חלומות בלהות מלאי סיוטים
ובמקביל להם נוצרים בינינו לבין אחיותינו לאמהוּת קשרים מופלאים, קסומים וחזקים יותר מקשרי השטיחים המרהיבים בעולם.
באיזו מהירות אנו מתחברות אל אותה אם השוכבת במיטה שלצידנו בחדר 12 בבית היולדות?
ומה קורה והיה ונפגשנו עם אותה האם גם עם הולדת הילד השני או השלישי?
יש אמהות שמצאו חברות בבית היולדות והקשרים ביניהן נמשכים למשך שנים רבות.
באיזו קלות יכולה אם אחת לבקש מאם שנייה "שימי רגע עין" אני נכנסת לדואר, לסופר, לגן
והבקשה הזו מתקבלת בטבעיות גמורה אצל האם השנייה.
כמה פעמים הצעת להוציא ילד (שאינו בנך) מהגן כשראית את אמו עם תינוק מס' 2 ישן באוטו??
כל אם טובה דיה יודעת ללחוש ל"אחותה" עם קריצה "זה בסדר, כולנו כבר עברנו את זה" כשילד משתטח בסופר ומתחיל טנטרום.
כל אם טובה דיה יודעת לזהות ילד עייף, ילד רעב, ילד שהחיתול שלו עבר את יכולת הספיגה.
כל אם טובה דיה יודעת לזהות את מבטי העייפות של אחיותיה אחרי לילות לבנים של בקיעת שיניים או מחלות ילדות,
כל אם טובה דיה מזהה אם גאה בהצלחת העולל שלה
או אם מודאגת כי הילדון לא בקו הבריאות,
אם חוששת לפני סדרת החיסונים
או אם בוכייה שליוותה את הילד שלה לבדיקות לא נעימות…
את כל המבטים הסודיים הללו כל אמא טובה דיה מכירה.
יש רק מבט אחד שלא כולנו מכירות והוא שייך לחלומות המפחידים ביותר שנולדים עם הפיכתנו לאמהות. הפחד מהאובדן.
רק אם שאיבדה ילד תוכל להבין אמא אחרת שאיבדה את ילדה. לאמהות האחרות – אין את המבט הזה.
לכן, כשתפגשו אם שכולה תאמרו לה – באתי להיות איתך ולחבקך כי רק את זה אני יודעת לעשות.
זה בכול אופן מה שאני עשיתי.
Comments
Powered by Facebook Comments
5 פינגים