לפני שנה, נו טוב – פחות כמה ימים, ב- 24/09/2010 הרגשתי שאין בנות מזל גדולות יותר מהבת שלי וממני.
היו לי כרטיסים ל- ה ו פ ע ה של לאונרד כהן.
ההופעה שהתקיימה בארץ, באיצטדיון הכדורגל של רמת-גן,
ההופעה בה צפו כ- 50,000 איש, מעריצים, אוהבים,
ההופעה שכרטיסים אליה נרכשו חודשים רבים מראש.
זו היתה ההופעה הגדולה הראשונה שראיתי בחיי – ולדעתי – בחרתי היטב.
את הכרטיסים שלנו, שעלותם היתה יוצאת מגדר הרגיל , רכשתי
רק לאחר ש"ההפקה" אירגנה את המקומות ושיחררה עוד מספר מאות כרטיסים למכירה,
את מקומות הישיבה שלנו בחרתי בקפידה
ו-בזכות זה חוויתי את אחת מ-החוויות הכי חזקות של חיי…
כמה התרגשתי בכל אותה תקופה…
ביום המופע ועוד ימים רבים אחריו – התקשיתי לנשום – מהתרגשות ומעוצמת החוויה.
מילים רבות נכתבו בימים שאחרי המופע "ההוא", שהתקיים בסמיכות לראש השנה, לימים הנוראים וליום הכיפורים.
עיתונאים, בלוגרים ו"סתם אנשים" – כולם צרפו מילים רבות על מנת לשתף בחוויה שהיתה "רק שלהם"…
אז ממני, בכבוד ובהערכה רבה לאיש ולמוסיקה שלו,
לקראת יום הכיפורים המתקרב ובא
ובגעגוע להופעה המופלאה שנתן כאן רק לכבודי…
בלילה, אחרי שחזרנו הביתה כתבתי לחברותיי:
הללויה…הללויה…
… this waltz, this waltz, this waltz…
אל תעירו אותי בבוקר בבקשה….
Comments
Powered by Facebook Comments
